​

המודעות להשפעות השליליות של האדם על האקלים הביאה  לכך שלראשונה בשנת 1988 הוקם על ידי האומות המאוחדות הפאנל הבין ממשלתי שתפקידו היה לבדוק את הסיכונים הקיימים בשינויי האקלים הגלובליים הנובעים מפעילות אנושית ובהשלכותיהם העתידיות על כדור הארץ. נבחנו אלפי מסמכים ועדויות מרחבי העולם ונערכו תצפיות מאז המהפכה התעשייתית שמסקנותיהן שהמתחוללת התחממות גלובלית דרמטית שאין לערער עליה ושפעילות בני האדם היא שגרמה לשינויים בטמפרטורה. המסקנות הן שמאחר והבעיות הן כלל עולמיות לכן הפתרונות חייבים לבוא בשיתוף פעולה גלובאלי. הסיסמא הסביבתית המקובלת "תחשוב גלובאלי, תפעל לוקאלי" מסבירה ששיתוף פעולה שמנסה לפתור בעיות אקלים חייב להיות כלל עולמי ואולם כול ממשלה ומדינה אמורים לפעול באופן לוקאלי כדי לתרום לפתרון הבעיה. באמנת יסוד שאושררה בקיוטו בשנת 1998 חתמו 161 מדינות על התחייבות משפטית של המדינות המפותחות להפחית את פליטות גזי החממה לאטמוספרה במדינותיהן בשיעור של 5.2% יחסית לשנת 1990, אך התברר שקשה להגיע לפתרונות אפקטיביים, מאחר והיעדים היו שאפתניים, והאמנות לא יושמו בגלל שמדינות נוטות להתחשב באינטרסים מדינתיים צרים, יותר מאשר בטובת כדור הארץ. מדינות מפותחות סירבו להתחייב ליישומה בגלל הטענה שהאמנה פוגעת בצמיחה הכלכלית ולא מחייבת את המדינות המתפתחות כהודו וסין. 

 

אלא שצריך בהקשר הזה להעיר שעיקר הזיהום נגרם מהמדינות המפותחות בעולם, היות שהן מתועשות ביותר ובגלל השימוש הרב בחומרי גלם ורכבים בעלי נפח מנוע גדול, ותרבות צריכה בזבזנית. בשלב הבא נקבע תהליך בינלאומי של סחר בפליטות כלומר נקבעה אמנה שמטרתה להביא לייצוב גלובלי של ריכוז גזי החממה באטמוספרה ואפילו לצמצומם באמצעות מנגנונים גמישים של סחר במכסות של פליטות זיהום בין המדינות. כלומר מדינות יכולות להתקזז ביניהן במכסות שנקבעו עבורן לפליטות הזיהום. בשנת 2009 התקיימה ועידת קופנהאגן לנושא האקלים, והצפי של מדענים שהונח על שולחן הועידה היה שפליטות הזיהום לא רק שלא תצטמצמנה אלא אף יעלו בשיעור של 100% עד שנת 2030 אם לא יהיה שתוף פעולה אמיתי בין מדינות העולם. אמנם בוועידה זו התקיימה השתתפות חסרת תקדים של מנהיגי העולם אך לא התקבלו החלטות מרחיקות לכת. ההחלטות לא היו  מחייבות וניתנו כהמלצות בלבד. "כולם מדברים על מזג האוויר ואף אחד לא עושה כלום" ונראה שאנרגיה רבה מוקדשת למחשבה על הבעיה ומעט מאוד לפתרונות. לא קיימת סמכות אכיפה בינלאומית שיכולה לכפות את ההגנה על הסביבה וממשלות זורקות מעל עצמן את האחריות כי אינן רוצות לשאת בעול של הקטנת הייצור במדינותיהן, כך שלמרות ההתחייבות לקיטון בפליטות הזיהום הן אינן עומדות בהתחייבויות. במאי 2013 התפרסמו נתונים שהראו שזיהום האוויר בעולם הגיעה לשיא שלא היה בעבר. בשנים האחרונות משתוללות שריפות ענק ביערות אוסטרליה, יוון, וקליפורניה וטמפרטורות קיצוניות של 45 מעלות במערב אירופה מוכיחות שלא מדבר בהזיות של מדעני שוליים על התחממות גלובלית אלא באזהרות חמורות על אסון גלובלי שמתקרב בצעדי ענק. 

 

ועידת האומות המאוחדות לשינויי האקלים 2015 שנערכה בלה בורז'ה שבפריז, הצליחה לגבש הסכם אקלים עולמי מחייב חוקית ותקדימית לצמצום פליטת גזי חממה. מדובר במהפך אמיתי" שבתום דיונים קדחתניים שנערכו בין 30 בנובמבר ועד 11 בדצמבר 2015, הצליחו נציגי 195 המדינות המשתתפות בוועידה להגיע להסכם אקלים היסטורי להגבלת ההתחממות הגלובלית, שהוצג בפסגת הסיום של הוועידה. כ-40,000 נציגים מרחבי העולם, (כולל נציגים מישראל) התכנסו בפריז, רובם אנשי מקצוע וביניהם גם ראשי מדינות ופוליטיקאים, כאשר המטרה הייתה לגבש הסכם אקלים עולמי לצמצום פליטות גזי חממה, על ידי חיוב המדינות השותפות לנקוט בצעדים להפחתת פליטת גזי החממה, תוך קביעת יעדים באופן המחייב חוקית את המדינות החותמות על ההסכם, במטרה לעודד מעבר משימוש באנרגיות של נפט, גז, ופחם לאנרגיות מתחדשות כמו שמש ורוח, או להמציא אנרגיות בלתי מזהמות אחרות. צריך לציין שההסכם הושג הודות לאזרחים ולפעילות של ארגונים ירוקים שהעלו את הנושא על סדר היום הבינלאומי. פעילי איכות הסביבה נתמכו על ידי מדענים שחקרו את תופעת עליית הטמפרטורות בעולם וקבעו שהשימוש בנפט, גז ופחם הינם הגורמים העיקריים לעלייה דרמטית בטמפרטורות. האיחוד האירופי בראשות הקנצלרית אנגלה מרקל היוו כוח מוביל להסכם ואת פריצת הדרך העיקרית הוביל הנשיא האמריקני אובמה כשנרתם לשנות את המדיניות האמריקנית ושכנע את נשיא סין לחתום על ההסכם. מאחר ושתי הענקיות הן המזהמות הגדולות ביותר, מאחר וברשותן התעשיות הגדולות בעולם, החתימה שלהן על ההסכם הייתה המשמעותית ביותר, ויתר המדינות הגדולות שתעשייתן צומחת כמו ברזיל ואינדונזיה התיישרו וחתמו על ההסכם. כול מדינה הייתה אמורה להעביר חקיקה מתאימה ליישום וביצוע היעדים שהציבה בוועידת האקלים  בפריז. במסגרת ההסכם הוחלט להגביל את התחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות בעשורים הבאים, באמצעות הפחתת פליטת גזי החממה. היישום של הפחתת הפליטות הינה יקרה, וכדי להגיע לתוצאות אלו, נקבע כי יושקעו 100 מיליארד דולר בשנה ויתקיים שיתוף פעולה בין המדינות המפותחות למתפתחות.

 

הוועידה עסקה בוזמנית בקידום טכנולוגיות של אנרגיות חדשות שאינן מזהמות, וצמצום הרגלי הצריכה הבזבזניים במטרה להיאבק בשינוי האקלים. בוועידה עלו סוגיות של מדינות  עם אינטרסים כלכליים ופוליטיים מנוגדים, ויכולות שונות לעמוד בהסכם. מדינות העולם שהיו שותפות לניסוח ההסכם נאלצו להתפשר מול קווים אדומים שהוצבו להם, במטרה משותפת להגיע לנוסח שיוביל לשמירת איכות הסביבה. ההסכם העולמי מוכיח שהסכנות הטמונות בשינויי האקלים בעולם, הפכו למוחשיות, ושיש מאמץ עולמי להגיע להבנות לעקרונות ההסכם. הנשיא ברק אובמה אמר: "זוהי ההזדמנות האחרונה שלנו להציל את העולם". שר החוץ של צרפת לורן פביוס אמר כי זהו הסכם מחייב, עם מנגנון של שקיפות ואחריות ורמז שמדינות שלא יקיימו אותו צפויות לקבל קנסות. הוא שיבח את ההסכם, ואמר שלדעתו ההסכם "מאוזן וכולל דברים שלא האמנו שיתאפשרו. זה הסכם צודק, בר קיימא, גמיש ועם כוח משפטי". למרות שההסכם נחתם כמעט בכול מדינות התבל, ברור שמדובר בהליך שיהיה צורך לפקח ולאכוף אותו, והבעיה שההסכם אינו כולל סנקציות ברורות כלפי המדינות המפירות, אלא מותנה ברצון הטוב של המדינות, ולכן נחשב כבעייתי כשיש מדינות ששיקולי הפיתוח ואינטרסים של שימוש באנרגיה זולה יותר, מתנגשים עם עקרונות ההסכם, ונוצר מצב שאין וודאות שהמדינות החתומות יקיימו אותו. הסנקציה היחידה כלפי מפרות ההסכם יהיה "שמינג " בינלאומי כלפיהן. אפשר להניח שככול שיחריפו הבעיות, המנגנונים הבינלאומיים יהיו אגרסיביים יותר בפיקוח ואכיפת ההסכם כי לא מדובר בהצלת העולם, אלא בהצלת תושבי כדור הארץ.

 

מנהיגות עולמית נחוצה מאוד כדי להביא למודעות ציבורית ולהגיע להישגים בהפחתה גלובלית של גזי החממה. הנשיא לשעבר קלינטון שהיה המנהיג הראשון שקרא להתערבות בינלאומית במטרה לעצור את ההתחממות הגלובלית, אמר : "אין טעם להתווכח האם כדור הארץ מתחמם בקצב מדאיג, ואין זה חכם לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין עד שהאחרים יעשו משהו בנידון. גורלו של כדור הארץ אשר נוריש לילדינו וילדי ילדינו נמצא כעת בידינו. וזו האחריות שלנו לעשות משהו בנוגע למשבר הזה".  סנדרה בייקון כתבה כי לפני שאנחנו מצביעים עלינו לבדוק מהי עמדתם של המועמדים לפרלמנטים ולראשי העיריות לגבי נושא ההתחממות הגלובאלית. התמיכה במועמדים שתומכים בנושאים אקולוגיים היא חשובה בין אם אתם ליברלים או שמרנים כי בעיות הסביבה מאחדים את כולנו תחת אחריות משותפת. גם מנהיגי דתות בעולם צריכים לאמץ עקרונות אקולוגיים כי הדאגה לדורות הבאים היא משותפת לכולם בעיקר משום שבעיות אקולוגיות משפיעות לרעה בעיקר על השכבות החלשות שחשופים יותר לזיהום סביבתי