מקרה סביבתי-משפטי:שדה בריר ורותם אמפרט - רוזי עשת
תקציר המחקר : מקרה סביבתי ומשפטי שחלקו אירע במציאות וחלקו תיאורטי על בעלים של מפעל הכורה מחצבים בנגב ומבקש לאפשר לו לכרות פוספטים בשדה בריר, למרות התנגדות התושבים שמגישים התנגדויות לוועדות התכנון ועתירות לבית המשפט העליון בגלל החשש שכרייה במכרה הפתוח יגרום לנזקי בריאות לאלפי תושבים המתגוררים בקרבתו. המחקר נערך במסגרת לימודי תואר שני, באוניברסיטת תל-אביב – החוג לגיאוגרפיה (2010), ומטרתו להציג מידע ולהעמיק השיח הציבורי בתחומי תכנון עירוני ואיכות הסביבה, לרבות ומאחר ובשנת 2025 החליטה הממשלה לאשר כרייה בשדה בריר למרות החשש הברור לנזקי בריאות לתושבים.
Environmental-Legal Case: Sde Barir and Rotem Ampert
Research Summary: An environmental and legal case, partly real and partly theoretical, about the owner of a mineral mining plant in the Negev who seeks to allow him to mine phosphates in the Barir field, despite the opposition of residents who submit objections to planning committees and petitions to the Supreme Court due to concerns that mining in the open pit will cause health damage to thousands of residents living nearby. Research was conducted for master's degree studies at Tel Aviv University - Department of Geography (2010), and its goal is to present information and deepen public discourse in the fields of urban planning and environmental quality.
רוזי עשת,
בוגרת אוניברסיטת בן גוריון בכלכלה וגיאוגרפיה
מוסמכת אוניברסיטת תל אביב בחוג לגיאוגרפיה
והתמחות בתכנון עירוני ואיכות הסביבה
היסטוריוגרפית וצלמת אדריכלות ונוף
תוכן העניינים
הצגת המקרה הסביבתי
שלב משפטי ראשון בקשה למתן צו מניעה מנהלי
טענות הותרים במשור החוקתי
שלב משפטי שני :עתירה לבג"צ למתן צו על תנאי וצו ביניים
שלב משפטי שלישי : תביעת נזיקין אזרחית
החוקים הרלוונטיים למקרה המשפטי
מקרה סביבתי מתמשך עד החלטת הממשלה בשנת 2025 לאשר כרייה בשדה בריר
הצגת המקרה הסביבתי-משפטי :
בקשת "רותם-אמפרט" לכרות פוספטים בשדה בריר
המידע על המקרה נלקח מכתבה בעיתון הארץ ומראיונות שנערכו בתקשורת. מידע רב- ערך התקבל מעורך הדין המייצג את העותרים ומנציג העותרים שהוא תושב ערד, שאיתם שוחחתי. הצגת המקרה הסביבתי ותוכנו עברו שינויים ותוספות כדי להתאימם לדרישות הקורס.
שדה בריר הוא שדה פוספטים ענק בשטח של 26,000 דונם בתחום המוניציפלי של ערד במרחק 3.5 קילומטר מדרום-מערב לעיר, סמוך לבסיס חיל האוויר נבטים ולישובי הבדווים כסיפא ואל פורעא. שדה בריר זוהה כאזור כרייה לפוספטים לפני עשרות שנים ורותם אמפרט הגישה לראשונה בקשה לעירית ערד לכרות פוספטים בשדה בריר בשנת 2004 בטענה שעתודות הפוספטים באתרים הקיימים עומדים להיגמר ויאלצו לפטר עובדים. הנושא עבר לדיונים בוועדות התכנון והבניה, ומומחים מטעם רותם אמפרט כתבו חוות דעת סותרות ומשרד הבריאות בחן את חוות הדעת והגיע למסקנה חד משמעית שהפעלת השדה מסוכנת לבריאות התושבים.
"רותם אמפרט" חברת בת השייכת לקבוצת כימיקלים לישראל שבשליטת האחים עופר הבעלים של מפעלי ים המלח, שמפעילה מכרות ומפעלים לכריית פוספטים בנגב: אורון, צין ומישור רותם שבהם עתודות גדולות של פוספטים שרובם מיוצאים לחו"ל. החברה מעורבת בבעיות סביבתיות קשות של זיהום אוויר, מים וקרקע ואחראית לאסון הזיהום בנחל אשלים. מפעלי רותם-אמפרט נחשבים למזהמים ביותר בישראל בהיבט של זיהום חלקיקים, ונכון לשנת 2006, פלטו מפעלי החברה 44% מכלל הזיהום התעשייתי בישראל. החברה מחזיקה למעלה מ-50 שנה ברישיונות לכריית פוספטים באתרים שונים בנגב. רוב המידע לגבי עתודות הפוספטים של ישראל, גודלן, איכותן ורווחיות כרייתם והפקתם לא נמצא בידי הממשלה אלא בידי החברה.
העיר ערד ידועה באוויר הנקי ובמשך שנים הומלץ לחולי אסתמה לגור בערד בזכות האוויר הנקי אך כל זה עלול להשתנות כתוצאה מהפעלת המכרה שבגללו תהייה עלייה בחלקיקי האבק וברדיואקטיביות באוויר. מומחי משרד הבריאות קבעו שכריית הפוספטים תגרום לעלייה שנתית בתמותה בערד בין 7 - 21 אנשים לרבות ילדים וקשישים ועוד מספר בלתי ידוע של נפגעים בישובים הבדואים אל-פורעה וכסיפה הקרובים מאוד למכרה, ומדובר בצפי תחלואה ותמותה למשך 30 שנות הפעילות העתידיות של המכרה. מטעם התושבים הוגשה לוועדה חוות דעת של הפיזיקאי ד"ר חנוך כסלו שציין שיש להתייחס גם לסיכון שיוצרים החומרים הרדיואקטיביים רדון ואורניום הנמצאים בפוספט.
פרט לסיכון הבריאותי קיים סיכון לעסקים בעיר המתבססים על תיירות ומפעלי אלקטרוניקה הרגישים לאבק. עיריית ערד התנגדה פעמיים לתוכנית ותושבי ערד וארגוני סביבה הגישו לבית המשפט המחוזי לפני שש שנים בקשה לצו מניעה נגד פתיחת המכרה . (שלב משפטי ראשון- פניה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע להוצאת צו מניעה נגד פתיחת המכרה ).
לפני כשנתיים לאחר הכרעה סופית בסוגיה הבריאותית פנה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה יוחנן לוקר לסגן שר הבריאות ח"כ ליצמן ולראש שירותי בריאות הציבור איתמר גרוטו וביקש מהם לבטל את התנגדותם למכרה מאחר ונובעת משיקולים בריאותיים בלבד, בטענה שקיימים אינטרסים ביטחוניים התומכים בהקמת המכרה שאת טיבם הוא לא הבהיר, ולכן התארגנו תושבי ערד והסביבה המעורבים במאבק הממושך נגד פתיחת המכרה ויחד עם הקואליציה לבריאות הציבור הגישו עתירת בג"ץ נגד התערבות המזכיר הצבאי של ראש הממשלה יוחנן לוקר בשיקולי הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות. ( שלב משפטי שני- עתירת בגץ ) .
למרות התנגדות התושבים קיבלו מנהלי רותם אמפרט אישור מהוועדה המחוזית לתכנון ובניה ומהרשות לפיתוח תשתיות לפתוח את המכרה תוך הסתמכות על הטענה שלהערכתם לא ייגרמו כל נזקים בריאותיים ושהחברה מתחייבת להפעיל אמצעים טכנולוגיים שיצמצמו מאוד את הנזקים שעלולים להיווצר כתוצאה מפעילות המכרה. בתוך כמה חודשים החלו מנהלי רותם אמפרט להפעיל את המכרה וכתוצאה מהפעלתו הוכפל בתוך שנה מספר הסובלים מבעיות נשימתיות, עסקים ומפעלים דווחו כי הם סובלים מהפסדים או שסגרו עסקיהם כתוצאה מירידה בפעילות התיירותית ומפגיעה בתהליכי הייצור. בשלב הזה פנו חלק מתושבי ערד והסביבה הנפגעים לבית המשפט המחוזי בתביעת נזיקין ( שלב משפטי שלישי – פניה לבית משפט מחוזי בתביעת נזיקין אזרחית ובקשה לצו מניעה לסגירת המכרה . בפרק זה האירועים לא אירעו במציאות אלא הומצאו כדי להתאימם לדרישות התוכן של הקורס ).
שלב משפטי ראשון :
בקשה למתן צו מניעה מנהלי
הצדדים המעורבים בהליך
העותרים
1. שלוש מאות תושבי העיר ערד והסביבה – ברשימה השמית עשרות מבוגרים וילדים שסובלים מבעיות נשימתיות ומטופלים על ידי מערכת הבריאות , עשרות קשישים ועשרות הורים לילדים קטנים שנחשבים לקבוצות סיכון, עשרות תושבים שעוסקים בתיירות, אומנות ומסחר שמקור פרנסתם עלול להיפגע ועשרות תושבים מהישוב הבדווי אל-פורעה הנמצא בסמיכות למכרה.
2. עיריית ערד
3. העמותה של הקואליציה לבריאות הציבור
4. העמותה "רוצים לחיות בלי מכרות"
5. העמותה "אדם טבע ודין"
העותרים מיוצגים על ידי בא-כוחם אפי מיכאלי
המשיבים לבקשה
ממשלת ישראל
שר התשתיות הלאומיות
הוועדה הארצית לתכנון ובנייה
וועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז הנגב
מנהלי רותם אמפרט
לתושבי ערד והסביבה והגופים הסביבתיים היו כבר לפני שש שנים חוות דעת מומחים שנשקפת סכנה ל-45,000 תושבי ערד בשל כריית הפוספטים העלולה לגרום לנזקים בריאותיים ולעליה בתחלואה ועליה בתמותה של 7-21 אנשים בכול שנה. בנוסף טענו העותרים כי יהיו מפגעים סביבתיים נוספים וקבועים כמו רעש, פיצוצים, אבק, לכלוך וקרינה מייננת בגלל האורניום שייפלט מהמכרה שייפגעו באיכות חיי התושבים ויהוו סכנה חמורה לבריאותם. נסמכים על חוות דעת אלו הם מגישים תובענה קבוצתית. לצורך העניין תובענה קבוצתית – מי שנפגע או עומד להיפגע ממפגע סביבתי וכול גוף או עמותה כאמור בסעיף 6 רשאי לתבוע הוצאת צו כאמור בסעיף 2 בשם קבוצת אנשים שנפגעו או עומדים להיפגע מאותו מפגע. התושבים החליטו להגיש עתירה מנהלית (אפריל 2007 ) בבית המשפט המחוזי למנוע פתיחת המכרה .הבקשה מבית המשפט היא ליתן צו מנהלי ולהורות שלא לקדם כל הליך תכנוני לגבי הקמתו של המכרה שכן יש בהם להביא לפגיעה בהוראות החוק סעיפים 2,3,4,8 לחוק היסוד : כבוד האדם וחירותו.
טענות העותרים במישור החוקתי
הליכי תכנון אלו יביאו לפגיעה בסעיפי חוק היסוד : כבוד האדם וחירותו וזאת בשל הפגיעה בזכותם החוקתית לחיים, לשלמות הגוף לקניין ולזכויות של תושבי האזור, המוגנות בחוק היסוד, כפי שעולה מחוות הדעת מקצועיות של מומחים בתחום בריאות הציבור ואחרים הצופים עלייה בשיעורי התמותה והתחלואה בקרב תושבי הסביבה, ובשל היעדרו של אינטרס ציבורי משמעותי העומד מנגד. עליונותם של חוקי היסוד הינם הבסיס לרעיון החוקתי בישראל והן כפופים להוראות החוקה שאליו כפוף גם חוק התכנון והבניה.
מוסדות התכנון כוללים את וועדות התכנון בהן יושבים נציגי הממשלה ורשויות השלטון האחרות המקבלים הכרעות בשם האינטרס הציבורי תוך איזונים מהותיים בין הזכויות הציבור לאינטרסים אחרים. אינטרסים ציבוריים מתחרים יכולים להיות פיתוחן של תשתיות לאומיות כמו כבישים, נמלי תעופה וכו' אשר יש בהן סכנה לזכויות החוקתיות, או אינטרס בטחוני כמו הקמת בסיס צבאי. אלו אינטרסים ציבוריים המאזנים את שיקול הדעת המנהלי, ואולם תוכנית הכרייה היא כה קיצונית שיש באישורה סתירה קשה לאינטרסים ציבוריים רבים שכן יעברו לידיהם של בעלי הון פרטיים משאבי טבע לאומיים.
קיים גם אינטרס הציבור לסביבה ראויה, שהיא הבסיס לקיום האנושי ועלולה להיווצר באזור המכרה פגיעה קשה בסביבת הצומח, החי, בנוף ובאתרי ארכיאולוגיה. כפי שפסקה כבוד השופטת דורנר ישנה חפיפה בין הזכות לסביבה ראויה לבין זכות החיים והבריאות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וזכויות אחרות ככל שהן נפגעות כתוצאה מהפגיעה בסביבה. הפגיעה איננה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה ועל כן אינה חוקתית. טענה שנייה במישור החוקתי התמקדה בפגיעה הקשה והבלתי מידתית בקניינם של העותרים תושבי אל פורעה שיש להם טענות בעלות שונות על הקרקע בה מתוכננת הכרייה , טענות שלא התבררו עד תום.
בית המשפט קיבל את טענות העותרים ונענה לבקשתם ליתן צו מניעה נגד פתיחת המכרה.
שלב משפטי שני :
עתירה לבג"צ למתן צו על תנאי וצו ביניים
בית המשפט הגבוה לצדק עוסק בעתירות כנגד רשויות המדינה ונגד גופים הממלאים תפקידים ציבוריים. בסמכותו של בגץ לדון בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק ואשר אינו בסמכותו של בית המשפט או בית דין בערכאה אחרת. בסמכותו על פי הדין לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ואנשים הממלאים תפקידים ציבוריים, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין – להימנע מלפעול.
הצדדים המעורבים בהליך
העותרים :
תושבי ערד והסביבה והגופים הסביבתיים: "רוצים לחיות בלי מכרות","אדם טבע ודין" ו"הקואליציה לבריאות הציבור" .
המשיבים :
ראש ממשלת ישראל
המזכיר הצבאי של ראש הממשלה
סגן שר הבריאות
ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות
התושבים מבקשים במסגרת העתירה שבגץ יורה למשרד הבריאות לא לשנות את עמדתו לנוכח הלחץ מצד לשכת ראש הממשלה הנובע משיקולים זרים באשר לשיקול הבריאותי. עוד מבקשים העותרים למנוע מהמזכיר הצבאי להתערב בעבודה המקצועית של משרד הבריאות ולחשוף את מהות הטיעון הביטחוני שבבסיס התערבותו.
כמו כן מבקשים התושבים לחשוף את חוות הדעת של ד"ר שמואל שפירא שמונה על ידי משרד ראש הממשלה על מנת שניתן יהיה לעמתה עם מסקנות הדוחות של הרופאים המומחים בנוגע לזיהום אוויר שמתנגדים להקמת המכרה. יעקב לקס תושב ערד מהעותרים לבג"צ טוען שמשתמשים באפשרות של כריית האורניום כנימוק בעד פתיחת המכרה ומטילים צנזורה על הנושא למרות שברור שקיים רק מעט אורניום שלא שווה להפיקו ולמעשה מדובר בקשרי הון-שלטון-ביטחון ולא בטיעונים אמיתיים לפתיחת המכרה בשדה בריר.
העותרים טוענים שקיים שיקול בטחוני הזר לשיקול הבריאותי וקיימת גם חריגה מסמכות של המזכיר לממשלה שהוא יועץ בענייני צבא וביטחון ולא בנושאי בריאות. כמו כן לא פורסמה חוות הדעת של פרופ' שפירא ועל כן לא ניתן לבחון את האפשרות שהיא מקיימת מבחן מחמיר של שינוי החלטה של רשות ממלכתית בקשר למכרה. העותרים מתבססים על חוק חופש המידע (1998) שקבע כי "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות החוק" ועוד נאמר בתיקון משנת 2005 סעיף 6א כי "רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור מידע על איכות הסביבה שיש ברשותה על חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או הושלכו לסביבה ותוצאות של מדידות רעש, ריח וקרינה שלא ברשות היחיד".
בתשובה לעתירת בגץ השיבו ממשרד ראש הממשלה ש"חשיפת המידע הביטחוני יזיק לביטחון המדינה" ועל פי סעיף 9 "רשות ציבורית לא תמסור מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה" ולכן לא פורסמו הנימוקים בעד פתיחת המכרה ולא פורסמה חוות הדעת של פרופ' שפירא. מחברת רותם-אמפרט נמסר : "אלפי משפחות מתפרנסות מתעשיית הפוספטים ולשדה בריר אין תחליף ולכן אלו סיבות ראויות למינוי מומחה בלתי תלוי שיבחן את חוות הדעת הסותרות. רותם-אמפרט משוכנעת כי אין סכנה בריאותית בכרייה בשדה בריר, אך אם יתברר בבדיקה בלתי תלויה כי יש סכנה כזו, היא לא תכרה בשדה בריר".
ממשרד הבריאות נמסר שהוא מינה מומחה נוסף לבדוק את הטענות ולאחר ששקלו את הנושא החליט משרד הבריאות לשנות את החלטתו והסיר את התנגדותו לפתיחת המכרה. רותם-אמפרט פתחה את המכרה בתוך שבועות ספורים תוך שהיא מתחייבת בפני הוועדה לתכנון ובנייה לעמוד בתנאי היתרי הפליטה הקבועים בחוק אוויר נקי 2008 ולהתקין מתקנים טכנולוגיים שיצמצמו למינימום את הנזקים לסביבה ולתושבים.
דו״ח הסיכונים הבריאותיים:
שלב משפטי שלישי : תביעת נזיקין אזרחית (אירוע שטרם קרה עד עתה)
הצדדים המעורבים
התובעים :
עשרות מתושבי ערד שנפגעו בבריאותם
הנתבעים:
מנהלי רותם אמפרט
בתוך תקופה של שנתיים מפתיחת המכרה הוכפלה התחלואה בקרב תושבי ערד ועשרות תושבים חלו ונזקקו לאשפוז במוסדות רפואיים. התיירות לערד נפסקה לחלוטין וגרמה לנזקים כלכליים קשים לעסקי התיירות ומפעלים טכנולוגיים נסגרו בגלל האבק שגרם לנזק למוצרים ומאות עובדיהם פוטרו. מתברר שמנהלי רותם-אמפרט לא עמדו בתקנות היתר הפליטה ומספר המתקנים לניצול המכרה הפתוח שהותקנו היה גדול יותר מההיתר שניתן להם ולא הותקנו האמצעים הטכנולוגיים שהובטחו מלכתחילה כדי לצמצם את נזקי הפליטה.
עשרות תושבים שנפגעו בבריאותם הגישו תביעת נזיקין אזרחית לבית המשפט המחוזי נגד מנהלי רותם-אמפרט בעילות של מטרד ושל רשלנות סביבתית ורפואית ותבעו לסגור לאלתר את המכרה. תביעת הנזיקין נגד רותם-אמפרט התבססה על אחריות הנתבעים לנזקים שנגרמו הן בעוולת המטרד והן בעוולת הרשלנות מאחר ולמרות שהתרחשות הנזקים הייתה צפויה, לא נמנעו מפתיחת המכרה וכריית הפוספטים ולא נקטו בצעדים שהתחייבו להם למנוע את הנזקים.
סעיף 42 בפקודת הנזיקין קובע; "מטרד לציבור הוא מעשה שאינו כדין או מחדל מחובה משפטית כשהמעשה או המחדל מסכן את החיים, הבטיחות, הבריאות, הרכוש או הנוחות של הציבור, או שהוא מכשול לציבור להשתמש בזכות מזכויות הכלל". התובעים טענו כי קיים קשר סיבתי מוצק מבחינה מדעית ורפואית שזיהום האוויר שיצרו מתקני הכרייה ברותם-אמפרט גרמו לתחלואה גבוהה של תושבי ערד שנחשפו לאבק המכרה שהגיע לבתים ולשטחים הציבוריים בעיר ושמנהלי המכרה אחראים לסכנות לחייהם ולפגיעה בבריאותם, בנוחותם ובזכותם לחיות בסביבה ראויה ולהשתמש וליהנות כראוי מהשטחים הציבוריים בעיר .
הנתבעים טענו בתגובתם שפעלו על פי החוק מאחר ותוכנית ההפעלה של המכרה אושרה על ידי הרשויות הממשלתיות ועל פי סעיף 74 לפקודת הנזיקין "אין מקום לתת ציווי" שכן הנזק הוא קטן ואינו חורג מתחום הנסבל ואת הנזק ניתן להעריך כספית ומספיק לפצות את הנפגעים בתשלום כסף, ומתן ציווי על פי הנתבעים שיביא לסגירת המכרה יהיה בו משום התעמרות בנתבעים בגלל ההוצאות הגדולות שהיו לרותם-אמפרט בהקמת מתקני הכרייה במכרה וגם התעמרות במאות העובדים של המכרה שעלולים להיות מפוטרים כתוצאה מסגירת המכרה".
על כך השיבו העותרים כי נכון אומנם שאישור הוועדה לתכנון ובניה במחוז הדרום נחשב "לחיקוק" ולכאורה הדרישה שהמעשה יהיה "שלא כדין" נופלת, אלא שתחולת ההגנה על פי סעיף 6 עומדת על שני תנאים: "ראשית, במידה שניתן לבצע את החיקוק בלי לגרום לנזק ... שנית, ההגנה אינה חלה על הפעלה רשלנית של הסמכויות לפי חיקוק" .
השופטים עיינו באמור לעיל וקבעו בפסק הדין כי מתקיים קשר סיבתי בין הזיהום לתחלואה ולא ננקטו אמצעים סבירים להקטנת הזיהום ולכן נגרמו נזקים כבדים החורגים מהתחום הנסבל לבריאותם ולעסקיהם של התושבים מסיבות של רשלנות בשל אי העמדה של אמצעים טכנולוגיים שהיו אמורים למנוע את הזיהום למרות שהתחייבו לכך, ומנגד יש לבעלי רותם אמפרט הנאה רבה מהפעלת המכרה בגלל רווחיהם. לפיכך פסקו השופטים שעל-פי פקודת הנזיקין על רותם אמפרט לתת פיצוי לכל אחד מהתובעים על פי מידת נזקו. עוד פסקו להורות למשרד לאיכות הסביבה ולמשרד התשתיות ליתן צו מניעה ולהורות למנהלי התאגיד כימיקלים לישראל ולמנהלי חברת הבת רותם אמפרט להפסיק לאלתר את פעילות המכרה.
החוקים הרלוונטיים למקרה המשפטי
1. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו – חוק רלוונטי למקרה סביבתי זה מאחר שמטרתו שמירה על החיים, הגוף, הכבוד והקניין כשטענת העותרים היא שכריית הפוספטים תביא לפגיעה בחייהם בגלל הסיכון הבריאותי לגופם ולפגיעה בקניינם בגלל ירידת ערך צפויה של ערך בתיהם ועסקיהם בגלל הזיהום הסביבתי. חוק זה עומד מעל חוקי התכנון והבניה שאישרו לרותם אמפרט במהלך המקרה הסביבתי להפעיל את המכרה.
2. פקודת הנזיקין האזרחיים – מטרד ליחיד - יכול להיות רלוונטי במקרה וכל נפגע מגיש תביעת נזיקין בנפרד נגד הגורם הפוגע מאחר והנזק התממש כפי שהוכח עי התובעים .
3. פקודת הנזיקין האזרחיים – מטרד לציבור– רלוונטי למקרה זה כי החוק עוסק במטרד ונזיקין הנגרמים לרבים מאחר והנזק נגרם בשל רשלנות, עלפי סעיף 42 הקובע: "מטרד לציבור הוא מעשה שאינו כדין או מחדל מחובה משפטית כשהמעשה או המחדל מסכן את החיים, הבטיחות, הבריאות, הרכוש או הנוחות או שהוא מכשול לציבור להשתמש בזכות מזכויות הכלל".
4. חוק כנוביץ – החוק למניעת מפגעים (1961) - בחוק קיים סעד מנהלי, פלילי ואזרחי שמסדיר את נושא זיהום האוויר וכולל עונשי מאסר לעוברים על החוק לפיו: " לא יגרום אדם לרעש, ריח או זיהום אוויר חזק ובלתי סביר" וזה כולל אדם ותאגיד". מדובר בחוק רלוונטי מאחר ותושבי ערד יכולים להוכיח שהרעש הפריע וזיהום האוויר גרם לנזק באופן בלתי סביר ושמנהלים נושאי המשרה ברותם אמפרט שחייבים היו לפקח כשהפעילו את המכרה "לא עשו כל שניתן כדי למלא את חובתם". ניתן אף לתבוע את משרדי הממשלה על שהסכימו להפעלת המכרה למרות שבחוות דעת מוקדמות נטען שפתיחת המכרה תביא לפגיעה בבריאותם של תושבי ערד.
5. החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) 1992 - זוהי תובענה להוצאת צו ( תיקון התשנ"ו) לבקשת מי שנפגע או עלול להיפגע ממפגע סביבתי של רעש , ריח, קרינה מייננת ובלתי מייננת אם הוא מוכיח פגיעה בבריאות או לבקשת גוף או עמותה כאמור בסעיף 6 , רשאי בית המשפט לתת צו המורה למי שגורם או עומד לגרום מפגע סביבתי (להלן הגורם המפגע), לעשות אחד או יותר מאלה:
א. להימנע מהמעשה הגורם או העומד לגרום למפגע הסביבתי או להפסיק לעשותו.
ב. לתקן את המעוות או להחזיר את המצב לקדמותו.
ג. לעשות ככל שיידרש כדי למנוע הישנותו של המפגע הסביבתי.
קובלנה זו הינה רלוונטית למקרה סביבתי זה מאחר ותושבי ערד והגופים הסביבתיים המעורבים בתביעה יכולים להגיש צו מנהלי ( תביעה אזרחית) כדי שהגורם שעלול לפגוע ולהזיק בהיבט הסביבתי, יימנע מלעשות זאת במידה והמפגע הסביבתי גורם לרעש ולאבק ולקרינה מייננת ונגרמו נזקים, להביא לסגירתו של המכרה ואף להגיש אישום פלילי נגד מנהלי המכרה.
6. חוק תביעות ייצוגיות ( 2006)
החוק רלוונטי לתושבי ערד שרשאים להגיש לבית המשפט אישור לתובענה ייצוגית היות ועל פי החוק רשאי להגיש תובענה ייצוגית כול אדם שיש לו עילה או שאלה המשותפת לכלל החברים הנמנים על אותה קבוצה. רשאים גם להגיש את התובענה הרשות הציבורית כמו עיריית ערד או ארגונים שעוסקים באיכות הסביבה, "אדם טבע ודין" והעמותה "לחיות בלי מכרות" בשמם של קבוצת האנשים שנפגעו. בבקשה די להראות שנגרם להם נזק או שקיימת אפשרות סבירה שנגרם נזק לקבוצה בשמה הוגשה הבקשה, מאחר וכבר אותרו עשרות ניזוקים ואולי יש נפגעים רבים יותר שיתבררו במהלך השנים הבאות.
7. חוק אוויר נקי ( 2008)
החוק רלוונטי למקרה זה מאחר וסעיף 3 קובע: "לא יגרום אדם לזיהום אוויר חזק או בלתי סביר
שיראו ככאלו אם יש חריגה מערכי הסביבה שנקבעו על פי סעיף 6 ואם פליטת המזהם לאוויר היא בניגוד להוראות חוק זה". כמוכן בפסקה 28א נקבע כי "הממונה רשאי בכל עת לבטל היתר פליטה או להתלותו לאחר שנתן לבעל היתר הפליטה לטעון את טענותיו אם נוכח כי היתר הפליטה ניתן על סמך מידע כוזב או מטעה או בעל היתר הפליטה הפר הוראה מההוראות או תנאי מתנאי הפליטה או מקור הפליטה גורם לחריגה מתמשכת או חוזרת מערכי הסביבה." מאחר ומנהלי רותם-אמפרט הפרו את תנאי היתר הפליטה אזי רשאי המשרד לאיכות הסביבה להורות על הפסקת פעילות המכרה.
האירוע הסביבתי המתמשך של בקשת כי"ל לכרות בשדה בריר
לאחר שנדמה היה שפרשת כי"ל והאינטרס של בעליו בשדה בריר תם והסתיים, נראה שלא כך הדבר, כי בשנת 2025 החליטה הממשלה לאשר את התכנית לכרייה בשדה בריר למרות האזהרות על פגיעה בבריאות התושבים. לאורך השנים נמשכו הלחצים של כי"ל לאשר כרייה בשדה בריר כאשר עיקר הטענות שהפוספטים מהמכרות הקיימים בנגב עומדים להיגמר ושתושבי הנגב יאבדו מקומות פרנסה. הנושא הסביבתי השנוי במחלוקת שמנגד תפס כותרות בתקשורת, בעיתונות ובאתרים של ארגונים סביבתיים וזכויות האדם, ולמרות זת . להלן סקירה ותיעוד חלקי :